פסק-דין בתיק בש"א 4265/05

זוהי בקשה לביטול פסק משקם שניתן ביום 3.11.05 ע"י המשקם עו"ד משה שליט.

1.         ביום 27.12.01 ניתן לראשונה פסק משקם בעניינם של הצדדים, ועל פיו נקבע חובו של המבקש למשיבה (להלן: "האגודה"), נכון ליום 31.12.96, לסך 302,826 ש"ח. פסק המשקם נסמך על חוות דעת רו"ח חגי ניברון, אשר מונה ע"י המשקם, ואשר בחן את מערכת החשבונות שבין האגודה לחבריה, ומאוחר יותר גם את השגותיו של המבקש על חוות דעתו.

ביום 13.2.02 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לביטול פסק המשקם מיום 27.12.01. בבקשתו המקורית, ובזו המתוקנת מיום 11.6.03, העלה טענות שעיקרן השגות חשבונאיות על חוות דעתו של רו"ח חגי ניברון בכלל, ועל חיובו בריבית ע"י האגודה בפרט (ה"פ 1036/02).

ביום 9.11.03 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי מבלי לפגוע בטענה מטענותיהם, מסכימים הצדדים להחזיר את המחלוקת לדיון בפני המשקם, אשר ידון בכלל טענותיהם של הצדדים, עובדתיות ומשפטיות, בין אלה שהועלו בפניו ובין אלה שטרם הועלו בפניו. בהתאם ניתן ע"י בית המשפט (כב' השופט י' שפירא), ביום 10.11.03, פסק דין המאשר את הסכמת הצדדים.

2.         בעקבות ההתדיינות שנערכה בין הצדדים, ניתן ביום 3.11.05 פסק משקם נוסף.

ביום 27.12.05 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק המשקם מיום 3.11.05, היא הבקשה שלפני. לטענת המבקש, חרף החלטת המשקם, לפיה על האגודה להעביר למבקש את המאזנים לשנים 88-91, לא הועברו המאזנים. משעתר המבקש ל"דחיית התובענה" בשל הפרת החלטת המשקם, ולאחר קבלת תגובת האגודה ותגובתו שלו, נתן המשקם במפתיע פסק משקם לגופו של עניין, שעה שהליך הבירור היה מצוי אך בראשיתו, תוך שהוא נסמך על טענות וראיות שהובאו בפניו במהלך ההתדיינות הקודמת. המבקש טוען, אפוא, כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו, ולפיכך יש להורות על ביטול הפסק (וראה הבהרות ב"כ המבקש בע' 6 לפרוטוקול).

3.         האגודה מתנגדת לבקשה. האגודה טוענת כי הבקשה הוגשה באיחור, בלא שהוגשה בקשה להארכת המועד להגשתה, ולפיכך יש להורות על סילוקה על הסף. עוד היא טוענת כי המבקש נקט הליך שגוי שעה שהגיש בקשה נוספת לביטול הפסק תחת תיקון בקשתו הקודמת. האגודה מוסיפה וטוענת כי המבקש מושתק מלהעלות את טענותיו. לטענתה, בעקבות עסקאות מקרקעין שנעשו ע"י האגודה, קיבל המבקש מן האגודה מענק בסך 132,000 ש"ח, לאחר קיזוז מלוא חובו לאגודה. סכום זה שולם למבקש לפנים משורת הדין ואף שחשבונו הראה על יתרת זכות בסך 1,380 ש"ח בלבד, וזאת בתנאי שיוותר על כל טענותיו כלפי האגודה. המבקש אף אישר בחתימתו כי עם קבלת הכספים לא יהיו לו דרישות וטענות כלפי האגודה בהתייחס לחלוקת הכספים. האגודה שוללת את טענותיו של המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו, ומוסיפה וטוענת כי ניתנו למבקש הזדמנויות רבות להעלות את מלוא טענותיו בפני המשקם, הן לפני ההסדר הדיוני והן לאחריו, והוא ניצל אותן במלואן. הליך הבירור בפני המשקם ארך כשמונה שנים, ובמהלכו הגיש המבקש השגות רבות על חובו הן בכתב והן בע"פ. גם לאחר החזרת ההתדיינות למשקם, העלה השגותיו בכתב ובע"פ. טענותיו נדונו ונבדקו יותר מפעם אחת, הן ע"י רו"ח ניברון והן ע"י המשקם ולא נמצא בהן ממש.

4.         האגודה טוענת, כאמור, כי יש לסלק את הבקשה על הסף בשל איחור בהגשתה. לטענתה, על פי הוראת ס' 28(ב) לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, פנייה לבית המשפט לביטול פסק משקם, תהא על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968,  קרי: תוך 45 יום מיום מתן הפסק או מהיום שהפסק נמסר למבקש, אם ניתן שלא בפניו.

פסק המשקם ניתן ביום 3.11.05 ונשלח ע"י המנהלה להסדרים, בדואר רשום, הן למבקש והן לבא כוחו. על פי אישורי המסירה שנתקבלו במינהלה להסדרים, הומצא פסק המשקם לב"כ המבקש ביום 9.11.05 ולמבקש עצמו ביום 10.11.05. הבקשה לביטול פסק המשקם הוגשה ביום 27.12.05 ולאחר חלוף המועד להגשתה.

5.         ס' 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, קובע כדלהלן:

"(א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:

---

(ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות."

ס' 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע כדלהלן:

"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.."

על פי האישורים שצורפו לתגובת האגודה, נשלח פסק המשקם ע"י המנהלה להסדרים ביום 7.11.05, בדואר רשום, למבקש, לבא כוחו, עו"ד ראובינוף, ולאגודה. על פי אותם האישורים נתקבל הפסק ביום 9.11.05 במשרדו של עו"ד ראובינוף, וביום 10.11.05 אצל המבקש, אשר אישר קבלתו בחתימת ידו (ראה נספחים יג-יד לתגובת האגודה).

בעת הדיון בבקשה טען ב"כ המבקש כי לא ידוע לו על מסירת הפסק למשרדו, וכי אישור המסירה למשרדו איננו חתום. לטענתו, קיבל את הפסק באמצעות הפקסימיליה. עוד טען כי לא הובא עד מטעם האגודה שיש באפשרותו לתמוך את מועדי המסירה הנטענים.

המבקש, בחקירתו הנגדית,  אישר כי קיבל את פסק המשקם באמצעות דואר רשום. עוד אישר את חתימתו על אישור המסירה, נספח י"ד לתגובת האגודה, בעת קבלת הפסק. יחד עם זאת הכחיש כי קיבל את הפסק במועד הנקוב באישור המסירה. לטענת המבקש, מועד המסירה הנקוב הוא המועד בו קיבלה מחלקת הדואר של המושב את דבר הדואר, ואילו הוא קיבלו רק שבוע או עשרה ימים מאוחר יותר.

6.         סבורני כי יש לקבל את טענת האגודה.